עשרים וחמש שעות. בלי טיפת מים, בלי פירור אוכל. תשעה באב הוא אחד משני הצומות המלאים היחידים בלוח השנה היהודי (לצד יום כיפור) - ודווקא בגלל זה, הוא הפך בשנים האחרונות לנושא מחקר מרתק עבור פיזיולוגים שרוצים להבין מה קורה בגוף כשהוא נשלל ממקורות האנרגיה והנוזלים הבסיסיים ביותר שלו.
מה קורה בגוף בשעות הראשונות של הצום
ברגע שהגוף מפסיק לקבל מזון, הוא לא "נכבה" - הוא עובר הילוך. מחקרים שבדקו את מערכת העצבים האוטונומית (המערכת שמנהלת בלי מודעות שלנו את קצב הלב, לחץ הדם והנשימה) מצאו שבשעות הראשונות של צום, הגוף עובר לפעילות סימפתטית מוגברת - מצב של "כוננות" - תוך כדי המעבר ממקור אנרגיה של סוכר למקור אנרגיה של שומן.
המעבר הזה, בשילוב עם התייבשות הדרגתית (שמחריפה כי בתשעה באב, בניגוד לדיאטות צום מקובלות, גם שתייה אסורה), הוא הסיבה המרכזית לכאבי הראש שהרבה אנשים מכירים לקראת סוף הצום. ירידה בנפח הדם מפעילה מנגנוני פיצוי שמעלים באופן זמני את לחץ הדם - ואם ההתייבשות ממשיכה להחמיר, בשלב מסוים המנגנונים האלה "נשברים" ולחץ הדם צונח, מה שמסביר גם את תחושת הסחרחורת שמופיעה אצל חלק מהצמים.
הממצא שהפתיע את החוקרים
אבל הסיפור לא נגמר שם. מחקרים אחרים שבדקו צום ממושך יותר (16-48 שעות) מצאו תופעה כמעט הפוכה: עלייה במדד שנקרא HRV (השונות בקצב הלב) - מדד שמעיד דווקא על פעילות מוגברת של מערכת העצבים הפאראסימפתטית, "מערכת ההרגעה" של הגוף. במילים אחרות, ככל שהצום נמשך, הגוף כאילו "מתאזן מחדש" ועובר למצב רגוע יותר, לא פחות.
הפרט המעניין ביותר מבחינתנו: כדי למדוד את האיזון העדין הזה במערכת העצבים, החוקרים לא הסתפקו במדידת דם או דופק בלבד. בפרוטוקולים המקצועיים ביותר לבדיקת התפקוד האוטונומי בזמן צום, נעשה שימוש בתרגיל נשימה מבוקרת בקצב קבוע - כדי לראות איך הגוף מגיב ומתאזן תחת תנאי לחץ. הנשימה, במחקר הזה, היא לא רק פעולה שוליים - היא הכלי שדרכו מודדים בכלל את מצב מערכת העצבים.
למה זה רלוונטי גם כשלא צמים
הקשר הזה בין נשימה מבוקרת לאיזון מערכת העצבים אינו ייחודי לימי צום. זהו בדיוק העיקרון שעומד גם מאחורי מחקרים על נשימה איטית ומודעת בחיי היומיום - כלי פשוט שדרכו הגוף יכול "לספר" למערכת העצבים שהוא בטוח, גם תחת עומס. זה הבסיס המדעי שברילוקס נבנתה עליו: לא הבטחה, אלא עיקרון פיזיולוגי מתועד - שדפוס נשימה מבוקר משפיע בפועל על האיזון של מערכת העצבים.
מי שמרגיש בתשעה באב עצמו תחושות של חוסר איזון, סחרחורת קלה או מתח - יכול לנסות, בזהירות ובלי מאמץ מיותר, כמה נשימות איטיות ועמוקות דרך האף. זה לא יחליף מים או אוכל, אבל זה בהחלט עקבי עם מה שהמחקר מראה על האופן שבו נשימה משפיעה על התגובה הפיזיולוגית של הגוף ללחץ.
יום של הפנמה, לא רק של הימנעות
תשעה באב תמיד היה יום של הפנמה - עצירה מהשגרה כדי להתבונן פנימה. המחקר המודרני, בדרך עקיפה משהו, מזכיר לנו שהגוף עצמו עובר באותם השעות תהליך דומה: מעבר, הסתגלות, ולבסוף איזון מחדש. אולי זה בדיוק מה שהופך את היום הזה, מעבר למשמעות ההיסטורית שלו, לכזה שיש בו גם תזכורת פיזיולוגית של ממש.
המידע במאמר זה מבוסס על מחקרים שפורסמים בכתבי עת מדעיים בתחום הפיזיולוגיה הקרדיווסקולרית והצום. אין במאמר זה משום המלצה רפואית אישית, ומי שנוטל תרופות ללחץ דם או סובל ממצב רפואי כרוני מומלץ להתייעץ עם רופא לפני צום ממושך.
